השאלה האוקראינית
לאון טרוצקי
טרוצקי כתב מאמר זה בתחילת 1939 כדי לענות על הבעיות שהוצבו על ידי הטרוצקיסטים האוקראינים, שהיו אז במספר רב בקנדה. התשובה הניתנת על ידו היא בדיוק לפי הקו שהגדיר לנין ב-1922 שעה שנאבק בתכנית הריכוזית הקיצונית לכינון ברית-המועצות שעובדה על ידי סטלין ושותפיו. על מנת להבין היטב את הקטע, יש להדגיש כי בשעה שטרוצקי כתב אותו, היוותה אוקראינה המזרחית את הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית של אוקראינה; אוקראינה המערבית השתייכה לפולין, אוקראינים אחרים התגוררו בערי-שדה רומניות של בסרביה ובוקובינה הצפונית. אוקראינה הקרפטית-העילית, השתייכה לצ'כוסלובקיה.
השאלה האוקראינית, אשר ממשלות רבות, "סוציאליסטים" רבים ואפילו "קומוניסטים" רבים השתדלו לשכוח או לדחות עד קץ כל הדורות, מועמדת שוב על הפרק, והפעם במשנה תוקף. ההחרפה החדשה של השאלה האוקראינית קשורה קשר הדוק להתנוונות ברה"מ והאינטרנציונל הקומוניסטי, להצלחות הפשיזם, ולהתקרבות המלחמה האימפריאליסטית הבאה. בהיותה מבותרת בין ארבע מדינות, משחקת אוקראינה כיום לגבי גורל אירופה, אותו תפקיד ששיחקה פולין בעבר, בהבדל זה שהיחסים הבינלאומיים כיום מתוחים יותר וקצב המאורעות מואץ. השאלה האוקראינית נועדה, בעתיד הקרוב, לשחק תפקיד עצום בחיי אירופה. אין זה מקרה שהיטלר העלה את שאלת כינון "אוקראינה גדולה" באופן כה רעשני, ואין זה גם מקרה שהוא כה הזדרז לזנוח שאלה זו.
האינטרנציונל ה-2, המבטא את האינטרסים של הביורוקרטיה והאריסטוקרטיה הפועלית של המדינות האימפריאליסטיות, התעלם לחלוטין מן השאלה האוקראינית. אפילו האגף השמאלי לא הקדיש מעולם לשאלה זו את תשומת-הלב ההכרחית. די להזכיר כי רוזה לוכסמבורג, חרף תבונתה המבריקה ורוחה המהפכנית באמת, היתה מסוגלת להכריז כי השאלה האוקראינית אינה אלא המצאה של קומץ אינטלקטואלים. עמדה זו אף טבעה חותם עמוק על המפלגה הקומוניסטית הפולנית. מנהיגיה הרשמיים של החטיבה הפולנית של האינטרנציונל הקומוניסטי, התייחסו לשאלה האוקראינית יותר כאל מכשול מאשר כאל שאלה מהפכנית. מכאן, מאמציו האופורטוניסטיים המתמידים (של האינטרנציונל) להתחמק משאלה זו, על מנת לבטלה, על מנת לעבור עליה בשתיקה ולדחותה לעתיד בלתי ידוע .
המפלגה הבולשביקית, לא בלי קושי, ובאופן הדרגתי תחת לחצו המתמיד של לנין, הצליחה להגיע לתפיסה נכונה של השאלה האוקראינית. הזכות להגדרה-עצמית, כלומר להיפרדות, הורחבה על ידי לנין לגבי הפולנים כמו לגבי האוקראינים. הוא לא הכיר באומות אריסטוקרטיות. כל נטייה להעלים את השאלה המוצבת על ידי מיעוט מדוכא או להביא לפתרון אחר נחשבה על ידי לנין כסיפוק השוביניזם הרוסי הגדול.
לאחר תפיסת השלטון, התקיים מאבק רציני בחיק המפלגה לגבי פתרון בעיות לאומיות רבות, מורשת רוסיה הצארית הישנה. סטלין, בתור קומיסר עממי לענייני הלאומים, ייצג את המגמה הריכוזית ביותר והביורוקרטית ביותר. דבר זה התבטא בעיקר ביחס לשאלת גרוזיה ושאלת אוקראינה. חליפת-המכתבים העוסקת בנושאים אלה לא פורסמה עד היום. אנו מקווים לפרסם חלק ממנה - החלק הקטן שנמצא ברשותנו. כל שורה ממכתביו והצעותיו של לנין מבטאת בעקשנות את השאיפה להרחיק לכת עד כמה שאפשר בסיפוק הלאומים שדוכאו בעבר. בהצעותיו והכרזותיו של סטלין, להפך, המגמה לריכוזיות ביורוקרטית מתגלה באופן חד משמעי. רק למען סיפוק "צרכים מנהליים", קרי, האינטרסים של הביורוקרטיה, הוקעו התביעות הלגיטימיות ביותר של הלאומים המדוכאים כביטוי ללאומנות זעיר-בורגנית. כל הסימפטומים הללו היו קיימים החל מ-1922-23. החל מתקופה זו, הם התפתחו באופן מפלצתי והובילו להחנקה המוחלטת של התפתחות לאומית עצמאית כלשהי של עמי ברה"מ.
לפי התפיסה של המפלגה הבולשביקית הישנה, נועדה אוקראינה הסובייטית להפוך לציר אדיר-כוח, אשר סביבו יתאחדו יתר החלקים של העם האוקראיני. ברור לכל כי משך תקופת קיומה הראשונה היוותה אוקראינה הסובייטית כוח משיכה עצום, גם מנקודת מבט לאומית, ועוררה למאבק את הפועלים, האיכרים והאינטליגנציה המהפכנית של אוקראינה המערבית, תחת עול פולין. אולם במשך השנים של הריאקציה התרמידוריאנית, השתנה באופן עמוק מצבה של אוקראינה הסובייטית, ובד בבד השתנה בכללו אופן העמדת השאלה האוקראינית. ככל שרבו התקוות שהתעוררו, כן רבתה האכזבה. גם ברוסיה-הגדולה החניקה הביורוקרטיה את העם ובזזה אותו. אולם באוקראינה הסתבכו העניינים עוד יותר עקב החנקת התקוות הלאומיות. ההגבלות, הטיהורים, הדיכוי ובאופן כללי כל צורות השוד הביורוקרטי, לא הגיעו בשום מקום לממדים כה רצחניים כמו באוקראינה, במאבק נגד השאיפות החזקות, המושרשות עמוק, של ההמונים האוקראינים למען יתר חופש ועצמאות. עבור הביורוקרטיה הטוטליטרית, הפכה אוקראינה הסובייטית לחטיבה מנהלית של ישות כלכלית אחת ובסיס צבאי של ברה"מ. בלי ספק, הביורוקרטיה הסטליניסטית מקימה פסלים לשבטנשנקו, אולם אך ורק כדי למחוץ עוד יותר את העם האוקראיני תחת כובד אנדרטותיה ולאלצו לשיר, בשפת קובזאר, שירי הלל לכנופיית הבוזזים מן הקרמלין.
כלפי חלקי אוקראינה הנמצאים מחוץ לגבולותיו, זהה גישת הקרמלין כיום לגישתו כלפי כל הלאומים המדוכאים, של כל המושבות והמושבות-למחצה, כלומר שהוא רואה בהן מטבע חליפין בתככיו הבינלאומיים עם הממשלות האימפריאליסטיות. בועידה האחרונה של ה"מפלגה" הסטליניסטית, הועידה ה-18, הצהיר הבוגד בקומוניזם המגעיל ביותר, מאנואילסקי, באופן גלוי לגמרי שלא רק ברה"מ אלא גם האינטרנציונל הקומוניסטי (ה"חנות": כמו שמכנה זאת סטלין) מסרבים לתבוע את שחרור העמים המדוכאים, כאשר מדכאיהם אינם אויבי הקליקה השלטת של מוסקבה. על הודו מגינים כיום סטלין, דימיטרוב ומאנואילסקי נגד יפן, אך לא נגד אנגליה. הם מתכוונים לוותר על אוקראינה המערבית לתמיד לטובת פולין, תמורת הסכם דיפלומטי הנראה, כרגע, כדאי לביורוקרטים של הקרמלין. כבר זמן רב שאין הם עולים מעל לרמה של תככים רגעיים, במדיניותם.
שום דבר לא נותר מן האימון והאהדה מימים עברו של אוקראינה כלפי הקרמלין. מאז "טיהור" הדמים האחרון באוקראינה, לא שואף עוד אף אחד במערב להיהפך לחלק בלתי נפרד של רודנות זו של הקרמלין, הממשיכה לשאת את השם אוקראינה הסובייטית. המוני הפועלים והאיכרים של אוקראינה המערבית, בבוקובינה, באוקראינה הקרפטית התחתונה, איבדו כל כוון: לאן לפנות? מה לתבוע? מצב זה גורם באופן טבעי לנפילת ההנהגה לידי הכנופיות הריאקציוניות ביותר של אוקראינה, המבטאות את ה"לאומיות" שלהן על ידי ניסיונות למכור את העם האוקראיני לכל אימפריאליזם מזדמן, תמורת הבטחת עצמאות פיקטיבית. על בלבול טרגי זה מבסס היטלר את מדיניותו בשאלה האוקראינית. אמרנו זאת בעבר: אלמלא סטלין (כלומר אלמלא המדיניות הרת-גורל של האינטרנציונל הקומוניסטי, בגרמניה), לא היה קם היטלר. לכך אנו יכולים להוסיף כעת: אלמלא הרדיפות שסובלת אוקראינה הסובייטית מידי הביורוקרטיה הסטליניסטית, לא היתה קיימת מדיניות היטלראית לגבי אוקראינה.
לא נתעכב לנתח כאן את המניעים אשר דחפו את היטלר לדחות, לפחות ברגע זה, את הסיסמה של "אוקראינה גדולה". את הסיבות יש לחפש מצד אחד, בתככים השקרנים של האימפריאליזם הגרמני, מצד שני, בחשש להעלות רוח רעה שיהיה קשה להשתלט עליה. היטלר נתן את אוקראינה הקרפטית התחתונה כמתנה לרוצחים ההונגרים. ודבר זה בוצע, אם לא בהסכמה גלויה של מוסקבה, לפחות מתוך ודאות כי הסכמה כזו תבוא לאחר מעשה. כאילו שהיטלר אמר לסטלין: "אילו התכוונתי להתקיף מחר את אוקראינה הסובייטית, הייתי שומר בידי את אוקראינה התת-קרפטית". האם היטלר מתכונן להתקיף את אוקראינה? הבל הבלים! להלחם עם היטלר? אין שמץ סיבה לזה! סטלין מפרש באופן גלוי את מתן אוקראינה התת-קרפטית להונגריה כאקט של שלום .
פירושו של דבר כי חלקים שונים של העם האוקראיני הפכו לא פחות ולא יותר אלא למעות חליפין עבור התככים הבינלאומיים של הקרמלין. האינטרנציונל ה-4 חייב להבין בבירור את החשיבות העצומה של השאלה האוקראינית עבור הגורל, לא רק של אירופה הדרום-מזרחית והמזרחית כי אם של אירופה כולה. יש לנו כאן עניין עם אומה שנתנה עדות לחיוניותה, אומה השווה מבחינה מספרית לאכלוסיה של צרפת ויושבת על שטח עשיר באופן יוצא מגדר הרגיל ובעל חשיבות אסטרטגית גדולה. השאלה של גורל אוקראינה מועלית, אפוא, בכל עמקותה. יש צורך בסיסמה בהירה ומדויקת אשר תתאים למצב החדש. לדעתי, כרגע, קיימת רק סיסמה אחת מסוג זה: למען אוקראינה סובייטית, איכרית ופועלית, אחת, חופשית ועצמאית.
מצע זה הינו, קודם כל, בניגוד מוחלט לאינטרסים של שלוש המעצמות האימפריאליסטיות, פולין, רומניה והונגריה. רק כסילים פציפיסטים חסרי-תקנה מסוגלים להאמין כי את שחרור ואיחוד אוקראינה יתכן להגשים על ידי אמצעים דיפלומטיים שלווים, על ידי משאלי-עם, על ידי החלטות חבר-הלאומים וכו'. כל ה"לאומיים" הללו, המציעים לפתור את השאלה האוקראינית על-ידי כפיפות לאימפריאליזם אחד נגד רעהו - אינם שווים יותר מזה. היטלר לימד לקח את ההרפתקנים הללו במסרו (לכמה זמן?) את אוקראינה הקרפטית התחתונה להונגרים, המזדרזים לטבוח לא מעט אוקראינים נותני-אימון. במידה בה תלויה הבעיה בכוח הצבאי של המדינות האימפריאליסטיות, משמעותו של ניצחון הגוש הזה או האחר אינה אלא חלוקה חדשה ושעבוד אלים יותר של העם האוקראיני. המצע של עצמאות אוקראינה, בתקופת האימפריאליזם, קשור קשר הדוק ובל-ינותק למצע המהפכה הפרולטרית. יהא זה פשע לטפח כל אשליה שהיא בנושא זה.
אולם עצמאותה של אוקראינה מאוחדת, פירושו של דבר הפרדת אוקראינה מברה"מ - יצעקו במקהלה "ידידי" הקרמלין. מדוע זה נורא כל כך? משיבים אנו. פולחן ההערצה לגבולות המדינה זר לנו לחלוטין. איננו תומכים בתפיסה של רוסיה "אחת ובלתי ניתנת לחלוקה". בסופו של דבר, החוקה של ברית-המועצות עצמה מכירה בזכות ההגדרה העצמית של העמים הפדרטיביים המרכיבים אותה, כלומר, הזכות להיפרדות. אפילו האוליגרכיה הכל-יכולה הנוכחית של הקרמלין אינה מעיזה להכחיש עקרון זה. בלי ספק, אין הוא עוד אלא אות מתה. כל ניסיון, ולו הזעיר ביותר, להעלות בגלוי את השאלה של אוקראינה עצמאית גוררת מיד הוצאה-להורג בעבור בגידה. אולם בדיוק דו-פרצופיות דוחה זו, רדיפה חסרת-רחמים זו של כל חשיבה לאומית חופשית - היא אשר הובילה את המוני הפועלים של אוקראינה, אף יותר מההמונים ברוסיה הגדולה, לראות את ממשלת הקרמלין כמדכא מפלצתי. לנוכח מצב פנימי כזה, לא יתכן, כמובן, לדבר על אוקראינה מערבית שתקשור עצמה מרצון לברה"מ, בצורה בה היא בנויה כיום. מכאן שאיחוד אוקראינה מניח הוצאת אוקראינה המכונה סובייטית מתחת למגף הסטליניסטי. בתחום זה שוב תקצור הקליקה הבונפרטיסטית את מה שזרעה.
אולם, האם אין פירושו של דבר החלשה צבאית של ברה"מ? יצטעקו "ידידי" הקרמלין המזועזעים. אנו משיבים על כך כי החלשת ברה"מ נגרמת על ידי המגמות הצנטריפוגליות ההולכות וגוברות אשר מולידה הדיקטטורה הבונפרטיסטית. במקרה של מלחמה, יכולה שנאת ההמונים כלפי הקליקה השלטת להוביל להתמוטטות כל ההישגים החברתיים של מהפכת-אוקטובר. מקור הנטיות התבוסתניות הוא הקרמלין. מצד שני, אוקראינה סובייטית עצמאית תיהפך, ולו רק עקב האינטרסים שלה עצמה, לראש-גשר דרום-מזרחי רב עוצמה של ברה"מ. פירושה של היפרדות אוקראינה לא יהיה החלשת קשריה עם ההמונים העובדים של רוסיה-הגדולה, כי אם רק החלשת המשטר הטוטליטרי החונק את רוסיה-הגדולה כמו את יתר-העמים של ברית-המועצות. ככל שהכת הבונפרטיסטית הנוכחית תזועזע, תמוגר , תימחץ ותטואטא מהר יותר - כן תחזק ההגנה על הרפובליקה הסובייטית ויובטח עתידה הסוציאליסטי.
ודאי, אוקראינה פועלית ואיכרית עצמאית יכולה, בהמשך, להצטרף לפדרציה הסובייטית, אולם מרצונה החופשי, בתנאים שייראו לה עצמה מתקבלים על הדעת, דבר המניח, מצידו, החייאה מהפכנית של ברה"מ. אין להעלות על הדעת שחרור אמיתי של העם האוקראיני בלי מהפכה או בלי סדרת מהפכות במערב, שיובילו לבסוף לכינון ארצות-הברית הסובייטיות של אירופה. אוקראינה עצמאית תוכל להיכנס ותיכנס, ללא ספק, לפדרציה זו, כחברה הנהנת מאותן זכויות כיתר החברות. המהפכה הפרולטרית באירופה, מצידה, לא תשאיר אבן על אבן מהמבנה המעורר שאט-נפש של הבונפרטיזם הסטליניסטי. מכאן ואילך , הקשרים ההולכים ומתהדקים בין ארצות-הברית הסוציאליסטיות של אירופה לבין ברה"מ המוחיית מחדש - יהיו בלתי נמנעים ובעלי יתרונות עצומים עבור היבשת האירופית או האסייתית, כולל אוקראינה, כמובן. אולם כאן אנו גולשים לעבר שאלות בעלות חשיבות מדרגה שניה ואף שלישית. השאלה המכרעת הינה הערובה המהפכנית לאחדות אוקראינה פועלית ואיכרית נגד האימפריאליזם מצד אחד, נגד הבונפרטיזם המוסקבאי, מצד שני. אוקראינה עשירה ומנוסה במיוחד בדרכים מוטעות של מאבק לשחרור לאומי. כאן, נוסה הכל, הראדה הזעיר-בורגנית, וסקורופדסקי ופטלורה וה"ברית" עם ההונצולרן, והקשרים עם ברית-ההסכמה. אחרי כל הניסיונות הללו, רק גויות פוליטיות עוד תוכלנה להמשיך לשים יהבן על חלק זה או אחר של הבורגנות האוקראינית כדי שזו תנהיג את המאבק לשחרור לאומי . רק הפרולטריון האוקראיני מסוגל - לא רק לבצע משימה זו - כי אם לקחת בכלל יוזמה זו לידיו ולבצעה. הפרולטריון הוא היחיד המסוגל לגייס אליו את המוני האיכרים והאינטליגנציה הלאומית המהפכנית באמת.
בראשית המלחמה האימפריאליסטית האחרונה, ניסו האוקראינים מנלבסקי וסקורופיס-ילטוחובסקי להכניס את תנועת השחרור האוקראינית תחת כנפי הגנרל של ההונצולרנים-לודנדורף. תוך כדי כך, התעטפו בפראזיולוגיה שמאלנית. בבעיטה אחת סילקו המרקסיסטים המהפכנים החוצה את האנשים האלה. זו הדרך בה חייבים שוב ללכת המהפכנים מחר. המלחמה הבאה תיצור אוירה נוחה להרפתקנים, עושי להטוטים ומחפשי גיזות זהב למיניהן. אדונים אלה האוהבים במיוחד להתחמם לאור מדורת השאלות הלאומיות, חייבים להיזרק הרחק הרחק מתנועת הפועלים. אף שמץ של פשרה עם האימפריאליזם, ויהיה הוא דמוקרטי או פשיסטי! אף שמץ ויתור ללאומנים האוקראינים, ויהיו הם ריאקציונרים-קלריקליים או פציפיסטים-ליברליים! שום "חזית עממית"! עצמאות מוחלטת למפלגה הפרולטרית, היא אבנגרד העובדים!
הנה כיצד נראית לי המדיניות הנכונה בשאלה האוקראינית. אני מדבר כאן בשמי, השאלה צריכה להיות פתוחה לויכוח בינלאומי. המקום הראשון בויכוח זה נועד למרקסיסטים המהפכנים האוקראינים. נשמע את דבריהם בתשומת הלב הרבה ביותר. אולם ראוי שיזדרזו. לא נותר אלא זמן מועט להכנות.
ליאון טרוצקי
בולטין של האופוזיציה
מאי-יוני-יולי 1939, מס. 77-78.
| חזרה לארכיון המרקסיסטי בעברית | back to the Marxist Internet Archive - Hebrew section |